עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אהבה  (1)
אמא  (1)
אני  (1)
ביטחון  (1)
ביטחון עצמי  (1)
חרדות  (1)
כוח  (1)
להלחם  (1)
פחד  (1)
ארכיון
יולי 2017  (2)
לאלו שצריכים חיזוק
20/07/2017 21:52
גיבורה
ביטחון עצמי, אהבה, כוח, להלחם
היי אנשים, אני חדשה כאן, האמת שהצטרפתי לכאן רק משום שחסר לי מקום לפרוק בו את המחשבות שלי, 
חשבתי שזה יהיה מקום מצויין לעשות זאת באנונימיות מבלי שאנשים ישפטו אותי. 
אני בת 18, לא חסר לי כלום, יש לי אמא ואבא אוהבים ושתי אחיות שמתפקדות כחברות הכי טובות שלי למרות שהפרש הגילאים שלנו הוא לא נורמלי, ככה אני, "בוגרת לגילי" כולם אמרו.

היום יצאתי מה"אזור הנוח שלי" והלכתי עם אבא להליכה בים, עכשיו אנחנו לא כאלה קרובים כמו כל אבא ובת, אבל הגענו לשיחה עמוקה וארוכה על איך הייתי בתור ילדה, תמיד ידעתי שאני רגישה יותר מדיי, ממש יותר מדיי, זה לא שלא ידעתי שעשו עלי חרם בגלל איך שאני נראית, מתלבשת, בוכה, צוחקת, הולכת, שפתיים גדולות מדיי, ראש גדול מדיי, צבע עור שחום שהיה נחשב בזמנו ל"מכוער", וכמובן, השם שלי. שעד היום אני לא אוהבת. 
הוא סיפר לי איך הייתי חוזרת כל יום מבית הספר ומספרת כמה הילדים צחקו עלי היום, אבל הייתי עקשנית לצערי וכאשר הילדה המקובלת של הכיתה עשתה מסיבת פיגמות דאגתי שאמא תתקשר למורה ותדרוש שיזמינו גם אותי. אוי.. איזה טעות מרה.. אוי כמה סבלתי באותו ערב.. אבל זה לא הנקודה. אל תלחמו על אנשים שלא ראויים לכם! מגיע לכם יותר! לא באתי לכאן על מנת שירחמו עלי, היום אני בן אדם אחר, שונה לגמרי, כמובן עדיין לא שלמה עם עצמי ב100% אבל אני בדרך. אני לא מלכת היופי או מלכת הכיתה, הבנתי שזה בסדר. זה בסדר להיות מי שאני. למדתי לאהוב את זה. אותי. 
אני יודעת ומכירה את ההרגשה להכנס לכיתה וכולם נועצים בך מבטים מאיימים ושופטים אותך מכף רגל ועד ראש, ואני רוצה להגיד לך- כן הילד\ה שקוראים את זה ומרגישים שהם לא נועדו להיות אהובים- הגלגל עוד יסתובב, לטובתכם, אתם לא צריכים להיות הכי מקובלים בשביל להיות מאושרים, מצליחים, אהובים.. עם הזמן יבואו אנשים ששווה להלחם עבורם וישארו איתכם בטוב וברע. אצלי אלו היו המשפחה שלי, שאותם אני מעריכה עד האינסוף. 
תאמינו לי, אני מבינה כמה זה קשה, במיוחד עם הטכנולוגיה של היום ואיך מילה יכולה להשפיע על ילד.

כן, גם אני עשיתי דברים קיצוניים, נפלתי בדרך, השתפשתי, נלחמתי, ואני גאה בעצמי! 
ואני גאה בכל מי שקרא את זה והתחבר!
 לפני שנה החלטתי שאני רוצה לעשות טוב לאנשים, להיות אדם טוב יותר, כי זה גורם לי תחושת סיפוק והרגשה טובה. 
תפיצו אהבה, תתחברו לאחר, תקשיבו, רוע ואכזריות לא יביאו שום דבר טוב אלא רק תחושת ריקנות.
אוהבת אתכם, וכאן בשביל לעזור או סתם לדבר עם מי שרוצה! (אהבתי את הרעיון של הבלוג דווקא) ערב טוב <3
2 תגובות
פחד מהמקום הבטוח
25/07/2017 15:05
גיבורה
פחד, חרדות, אמא, אני, ביטחון
כן, אני בת 18. כן, אני מתגייסת עוד שלושה חודשים. כן, אני בוגרת ועצמאית. 
וכן, אני מפחדת.

ממה אני מפחדת? חחחח תרשו לי לגחך טיפה על עצמי לפני שאומר את זה.
יש לי פחד מלהיות לבד בבית. פווווו אמרתי את זה. 
האמת "פחד" זו מילה עדינה מדי להרגשה האמיתית שלי, אני חרדה מלהיות לבד בבית!!

למה בעצם? כשהייתי קטנה התחננתי לאמא שרק תשאיר אותי קצת לבד, שתלך לסופר, למכולת, לים, לקניון, אפילו שלא צריך.. רק כדי שאוכל לשמוע מוזיקה בווליום הכי גבוה, לרקוד ולדמיין שאני כוכבת רוק או שחקנית חיה בסרט.. נהנתי מזה!! 

עד היום ההוא בו לקחו ממני את החופש לעשות את זה.. אני בחיים לא אשכח, זה היה ב17.6.2009. אני בת 10, מאושרת, בדרך חזרה הבית מהחוג משחק בדרך לנצל קצת את הלבד עד שאמא תחזור.. אבל מה הקטע? 
לא הייתי לבד. 
שנכנסתי הביתה חיכו לי שני גנבים שמנמנים, אחד מתוך חדר האמבטיה ואחד מהחדר שינה של אמא. וקשה לי לתאר את השניות הבאות.. השקט הזה שנוצר.. הם שמעו אותי ואני ראיתי אותם..
 מה לעשות? לצרוח? להגיד להם לצאת? לברוח? קפאתי במקום. אחרי רגע של התאוששות אני זוכרת שהחלטתי לא לצעוק להם ופשוט לברוח.. ירדתי במדרגות תוך כדי חיוג לאמא שלא הייתה בעיר. 
"אמא יש אנשים בבית!" אמרתי לה, היא לא האמינה לי, חשבה שאני מדמיינת או סתם שומעת קולות מבחוץ. מה יכלתי לעשות? עליתי לשכן שגר מעליי. בזמן הזה הגנבים הספיקו לברוח מהחלון והשכן נכנס איתי הביתה. 
את מה שראיתי מפה, אני לא אוכל לשכוח. הוילון בחדר מתנפנף לו החוצה עם הרוח, הסורגים עקומים, החלון שבור, תריס עקום ורשת קרועה.

באותו רגע עיכלתי, זהו זה לא יהיה אותו הדבר. רק מי שדבר כזה קרה לו יכול להבין את ההרגשה. הרגשה דוחה. נכנסו לך לפרטיות, נגעו לך בחפצים, נכנסו לך לחיים!!
(ועל הדרך שברו תמונה משפחתית בשביל הכיף :) )

לקחו ממני את השלווה, החופש להרגיש חופשי בבית שלי!! שלי!!! 
מאז, תקראו לי משוגעת, אני ישנה עם עין אחת פתוחה, כל רעש קופצת ובוכה. לא חסרים לי מקרים שברחתי מהבית בגלל דלת שנטרקה. כנראה מהרוח אבל בשבילי זה אותם גנבים ארורים שפלשו לי לחיים. כבר איבדתי תקווה איך להתגבר על זה.

אז כן, אני בת 18. כן, אני מתגייסת עוד שלושה חודשים. כן אני בוגרת ועצמאית.
וכן אני מפחדת.
 
3 תגובות